• Facebook
  • YouTube
  • Instagram
  • Twitter

אחריות תאגידית

SDG 5.2
Eliminate all forms of violence against all women and girls in the public and private spheres, including
trafficking and sexual and
other types of exploitation.

יעד 5.2
למנוע כל סוג של אלימות כלפי נשים ונערות במקומות ציבוריים ופרטיים, כולל סחר בנשים, אלימות
מינית וכל סוגי הניצול.

Sustainable Development Goals          יעדים לפיתוח בר קיימא

SDG logo.jpg

אנו מאמינים שתופעת האלימות כלפי נשים אינה בעיה של נשים בלבד. זו אחריות של כולנו כחברה להצטרף לשיח ולעשייה למיגור תופעת האלימות.

לגברים יש מקום חשוב במאמץ למניעת אלימות

והפיכת סביבתן של נשים לבטוחה יותר

תמונת פעילות.JPG

אסל"י ממקד את פעילותו בארבעה תחומים:

פעילות ציבורית ותקשורתית

פעילות במדיה החברתית ובפלטפורמות דיגיטליות

פעילות שטח

פעילות חינוכית לתלמידים, למורים ולהורים

אסל"י הינו מוסד ציבורי לפי הגדרתו בפקודת מס הכנסה ותרומה תזכה בפטור ממס לפי סעיף 46א לפקודה

למידע על הארגון באתר גאידסטאר

 

צרו עימנו קשר       לתרומה       DONATE

איפה ארגוני הגברים?

אלימות מגדרית היא מתחלואי החברה הקשים ביותר. אנחנו פוגשים אותה בכותרות העיתונים מדי שבוע, לפעמים על בסיס יומי. כ-20 נשים נרצחות בישראל מדי שנה, וברור לכולנו שאלו רק מקרי הקיצון של אלימות נגד נשים. כי העיתונים לא מדווחים על כל מקרה אונס, תקיפה, הטרדה מינית, איומים, אלימות כלכלית או אלימות על בסיס דתי או רוחני. קל לנו לשכוח שלפי נתוני הלמ"ס למשטרה מוגשות בכל שנה יותר ממאה אלף תלונות על הטרדה מינית, להן נפתחים רק כ-6,000 תיקים פליליים. 

 

לאור גודלה העצום של תופעת האלימות המגדרית אפשר היה לחשוב שהיא תעמוד בראש סדר היום הציבורי ושתהיה התגייסות כללית של הציבור להיאבק בה, להוקיע את הפוגעים ולחבק את הנפגעות. בעיקר היינו מצפים למצוא שיתופי פעולה רבים שמטרתם ליצור מרחב ציבורי בטוח לנשים ולנערות. אז למה, אחרי מקרי אונס ורצח נשים, אנחנו כמעט תמיד רואים ושומעים רק "ארגוני נשים" ונשות ציבור שמגיבים? איפה ארגוני הגברים?

אנו מאמינים שרוב הגברים מתנגדים לאלימות נגד נשים. אנו מאמינים שהם יביעו נכונות לפעול על מנת שסביבתם הקרובה תהיה בטוחה יותר. אבל כיום זה לא קורה. כחברה אנחנו ממשיכים להתייחס לתופעת האלימות נגד נשים כ"בעיה של נשים". אף אחד בכלל לא פונה לגברים כדי שיצטרפו למאבק. ניר גסקו, סמנכ"ל שיווק בחברת DriveNets וחבר ועד מנהל באסל"י אמר בראיון לאתר הארץ: "כדאי שאנחנו, כגברים בעלי יכולות וכוח, נשאל את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי לתרום לאווירה טובה יותר. זה מתחיל במודעות וממשיך למעשים קטנים כמו הבהרה לבני השיח שלנו שהערות פוגעניות לא מקובלות עלינו. בסוף, זה כמו המאבק במשבר האקלים. מחזור של פלסטיק אחד לא יציל את העולם, אבל אנחנו מחפשים להגיע למסה קריטית של גברים שידאגו שבסביבה שלהם לא תהיה אלימות כלפי נשים. והיא קרובה הרבה יותר מכפי שנדמה לנו".

 

ארגוני סרט לבן בכל העולם פועלים בדרכים ושיטות שונות לגייס גברים למאבק למניעת אלימות כלפי נשים, מתוך תפישה שאלימות מגדרית היא בעיה של החברה כולה, ועל כולם מונחת האחריות לפעול למגר אותה. אנחנו באסל"י מגיעים לבתי ספר ולתנועות נוער, למוסדות להשכלה גבוהה, למרכזים קהילתיים ולמקומות עבודה בניסיון להראות את חשיבות צירוף הגברים למאבק למניעת אלימות מגדרית. בימים אלה אנחנו מחפשים תאגידים שותפים לדרך שיבינו את החשיבות של הנושא ויעזרו לנו להגיע ליותר גברים ולהרחיב את המעגלים האישיים שבהם כל גבר או אישה פועלים כדי להפוך את סביבתם לבטוחה יותר.

איך אפשר למנוע אלימות מגדרית במקום העבודה


לעתים קרובות אלימות כלפי נשים מוצגת כ"בעיה של נשים", והתייחסויות אליה בתקשורת שמורות לרוב לארגוני נשים ופוליטיקאיות. אבל זו בעצם בעיה חברתית מהמעלה הראשונה, וכולנו - נשים, גברים וחברות מסחריות - צריכים לפעול למניעתה. יש אפילו יעד SDG מיוחד בשבילה: "5.2 - למנוע כל סוג של אלימות כלפי נשים ונערות במקומות ציבוריים ופרטיים, כולל סחר בנשים, אלימות מינית וניצול".  באסל"י אנחנו מאמינים שרוב האנשים - גברים ונשים - ירצו לקחת חלק במאבק הזה, אבל מה הם יכולים לעשות?

בואו ניקח לדוגמה מקומות עבודה. לכאורה, המצב בתחום הזה יחסית טוב, לא? הרי יש חוק למניעת הטרדה מינית וכולנו מכירים את המושג "יחסי מרות" והאחריות החוקית שיש על מנהלים לדאוג לסביבה בטוחה לעובדות ולעובדים שלהם. אבל כוחם של חוקים מוגבל, ובלי כוונה אמיתית לשינוי הם יישארו אות מתה. זו אחריות של כולנו לצקת תוכן בהגנות האלה שהחוק הגדיר. 

 

הנה כמה דברים שאפשר לעשות במקום העבודה כדי לעזור למנוע סיטואציות אלימות או הטרדות מסוגים שונים. 

 

ראשית, חשוב לדאוג שמנגנון מניעת ההטרדה המינית במקום העבודה פועל, מאומן ומאוייש. קל לנו להתמסר לשקט שבהיעדרן של תלונות ולחשוב שזה כי הכל מצויין. אבל חשוב שננסה באמת לחשוף מקרים של אלימות במקום העבודה, ומנגנון שבור עלול להנציח או להסתיר אותה. כדאי לא להסתפק רק במינוי עובדת אחראית בתוך מקום העבודה. מנו איש או אישה בלתי תלויים מבחוץ, שיהיו כתובת לתלונות במידה שעובדות חשות לא בנוח להתלונן אצל קולגה. זכרו שמנגנוני ההטרדה המינית אינם לקישוט או ליציאה ידי חובה; הם יכולים להציל חיים.

 

שנית, שמרו על גבולות. כולנו היינו מתישהו נחמדים לקולגות לא כי הם מצאו חן בעינינו אלא רק לשם נימוס ואווירה חיובית במקום העבודה. לכן כדאי לשמור על ספקנות בריאה, גם כאשר אתם בטוחים שהבדיחות שלכם באמת הצחיקו אותה ואולי אתם חושבים ש"היה ביניכם רגע". 

 

שלישית, כדאי לשטח את ההיררכיה. עובד חדש, בוודאי כשהוא בדרג נמוך יחסית, בוחן את סביבתו בחשש. ההיררכיה שמובנית בהרבה מקומות עבודה מאיימת על עובדים חדשים, קל וחומר על עובדות חדשות. לא תמיד ברור לעובדים ולעובדות החדשים מי בעצם "מעליהם" ומי לא. לכן כדאי לנסות "להשטיח" את סולם הדרגות במקום העבודה, לוודא שנתיבי התקשורת פתוחים ולהשאיר דלתות - מטאפוריות ופיזיות - פתוחות לשאלות והתייעצויות. תנו לעובדים ולעובדות החדשים זמן להתאקלם, ושיידעו שיש להם כתובת לשאלות ותלונות. 

רביעית, התאמצו להפוך את מקום העבודה למגוון ככל הניתן בכל דרגי העובדים. זה לא רק כדי שיהיה לכם במה להתגאות; ארגונים מגוונים הם באמת טובים יותר! גברים ונשים חווים את העולם בצורות שונות ולכן יביאו חוזקות שונות לשולחן. בנוסף, אנחנו נוטים להיות אמפתיים יותר למי שדומה לנו, וגיוון בקרב הבכירים בחברה יעזור להיות קשובים יותר לעובדים הזוטרים, וכך לשפר את עבודת החברה, לחשוף ולמנוע בעיות. 

אסל"י פועל לצירוף גברים למאבק למניעת אלימות כלפי נשים, מתוך תפישה שאלימות מגדרית היא בעיה של החברה כולה, ועל כולם - נשים, גברים, מנהלים ועובדים זוטרים - מונחת האחריות לפעול למגר אותה. אנחנו מחפשים תאגידים שותפים לדרך שיבינו את החשיבות של נושא מניעת האלימות כלפי נשים ויעזרו לנו להגיע ליותר גברים שיפעלו כדי להפוך את סביבתם לבטוחה יותר.

איך תאגידים וספורטאים יכולים למנוע אלימות מגדרית

 

ביולי 2020, במשחק האחרון בעונה, עלו שחקני הפועל באר שבע בכדורגל למגרש בחולצות שנושאות את שמותיהן של נשים שנרצחו בשנה החולפת על ידי בני זוגן. הם עשו זאת במסגרת שיתוף פעולה עם עמותת "לא לאלימות נגד נשים". המהלך הביא לתגובות חיוביות מכל עבר, כולל מנשיא המדינה דאז רובי ריבלין שכתב "הפועל באר שבע, הזכרתם לכולנו אתמול שכדורגל זה הרבה מעבר למשחק. הדרך שבה זעקתם אתם אתמול – ׳די לרצח נשים על ידי בני זוגן׳, הדהדה ונשמעה". אלא ששיתוף הפעולה הזה היה חד פעמי, היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, שהוא שבדרך כלל ספורטאים גברים לא מגוייסים למען מניעת אלימות כלפי נשים.

למה? 

למפרסמים אין דרך טובה יותר להעביר מסר מאשר להצמיד אליו ספורטאי אהוב. זה לא משנה אם זה נייקי ומייקל ג'ורדן, רוג'ר פדרר ויוניקלו או סרינה וויליאמס וגייטורייד. ברגע שאחד שווה לשני קניתם לעצמכם קהל אוהדים. השיטה הזו לא מוגבלת רק לפרסום מוצרים - היא טובה גם למטרות חברתיות. מאז 2006 קבוצת הכדורגל של ברצלונה משתפת פעולה עם קרן החירום הבין-לאומית של האומות המאוחדות לילדים (UNICEF), במסגרתו שם הארגון מתנוסס על מדי השחקנים, והמועדון תורם מיליון וחצי יורו בשנה לתמיכה בילדים בסיכון במדינות מתפתחות. גם בארץ אפשר למצוא חיבורים בין קבוצות ספורט למטרות טובות. לדוגמה, במסגרת שיתוף פעולה בין מועדון הכדורסל מכבי תל אביב וארגון וראייטי לפני כל משחק יורוליג עולה לפרקט ילד בעל מוגבלויות ומקבל שלל מתנות ותשואות מהקהל. 

הדעת נותנת שכדאי שהחיבור בין המסר או המוצר לספורטאי יהיה מובן מאליו. למשל הקמפיין של חברת אולווייז למוצרי הגיינה נשית בכיכובה של לינוי אשרם, שמייצגת גם נשיות וגם עוצמה, שני ערכים שהחברה רוצה שיהיו מזוהים עם המוצר שלה. אבל מה עושים כשאין חיבור אינטואיטיבי כזה? האתגר הגדול שלנו באסל"י הוא להנחיל בקרב גברים את ההבנה שאלימות כלפי נשים היא לא רק בעיה של נשים אלא של כולם, ושלגברים - בכלל זה ספורטאים גברים - יש מקום חשוב במניעתה. איך הופכים את ההבנה הזו לנחלת הכלל? 

בנובמבר בכל שנה מציינים את יום המאבק הבינלאומי נגד אלימות כלפי נשים. ב-2022 אסל"י יעשה זאת - ולא בפעם הראשונה - באמצעות שיתוף פעולה עם מועדוני ספורט, שיאפשרו לנו להפיץ באצטדיונים את מסרינו ולהראות לאוהדים איך כל אחד מהם יכול לעזור למנוע אלימות בסביבתו האישית. שיתוף הפעולה של אסל"י עם קבוצות ספורט ועם ספורטאים-גברים, שגם רוב מוחלט של אוהדיהם הם גברים, צפוי להביא להשפעה גדולה במיוחד על אוהדים, בעיקר אוהדים צעירים, שיקחו איתם את המסרים הללו הלאה לחייהם.